תפריט

מושגים באיסלאם

מאת: ד.ב.
תאריך: 18.11.2008

ג'אהליה – בערבית ג'אהל זה בער או תמים , מושג זה מתייחס באסלאם לאותם עובדי אלילים שטרם הכירו את האסלאם (לפני הופעתו של מוחמד) . באסלאם הג'אהלים לא מיוחסים ככופרים שלא הכירו באסלאם מתוך סלידה וחוסר אמון אלא כתמימים שפשוט לא ידעו על קיום האסלאם . הג'יאהלים בעיקר עבדו אבנים , עצים, שדים ורוחות. היו להם מספר מקומות קודשים שהיו מוסכמים על כלל השבטים ונקראו חרם, לשם היו מגיעים לשם דיונים והסכמים שונים.

חרם – שטח מוגדר ומוסכם בין כל השבטים ובו חלה הפסקת אש ולכן לא היה בו חשש לשפיכות דמים. אל החרם היו מתכנסים נציגים מהשבטים השונים לצורך כריתת הסכמים, תיווך ואף פולחן דתי.

כעבה - השם של האבן השחורה ששימשה כמקדש חרם במכה שאליו היו עולים לרגל. על פי האמונה הפגאנית של הג'יאהלים באותה תקופה, שלטו על הכעבה ארבעה אלים שבראשם עמד אללה ומתחתיו שלוש אלות: אללאת , אלמנאת ואלעזא שיוחסו כבנותיו. על מקדש הכעבה שלט השבט המיוחס והעשיר, שבט קרייש והם שמרו על האבן השחורה וגבו מסים מהמבקרים אותה. כיום האבן משמשת כמקום עליה לרגל הקדוש ביותר למוסלמים.

חניפיה – האמונה המונותאיסתית הראשונה האמיתית והטהורה שמקורה הוא אברהם. לעומת זאת היהדות והנצרות סטו מהאמונה באל אחד האולטימטיבית.

על פי המסורת המוסלמית מספר אבן אסחאק [1] על ארבעה אנשים ערבים שיצאו אחרי חיפוש החניפיה, שלושה מהם התנצרו, ואילו הרביעי זיד שמו שמע מנוצי במכה כי עתיד לקום נביא שיישלח עם החניפיה.

ח'וארג' – פרוש המילה נגזר מח'רג' – "יצא" ומתייחסת לאותם אלו שיצאו ממחנהו של עלי וקראו להפסקת הקרבות נגד תומכיו של עת'מאן.הח'וארג' התפלג מהשיעה והפך לזרם קיצוני באסלאם שכפה את מרותו בשפיכות דמים.היו להם דעות ברורות שאומרות שאין מוסלמי מלבד ח'וארג' וכל מוסלמי שסרב לקבל זאת הוצא להורג. בח'וארג' חלה התפלגות לקבוצות קיצוניות יותר וקיצוניות פחות אך רק אחת מהן החזיקה מעמד עד לימנו והיא האבאדיה .

תקיה - פרוש המילה "זהירות" – הינה היתר לנהוג כ"אנוסים".השיעים היו והינם המיעוט באסלאם ובמקרים רבים היו נרדפים על ידי הרוב הסוני, לפי כך קבעה ההלכה השיעית את התקיה, והיא התרה לשיעי להסוות את זהותו כשיעי על מנת לא לסכן את חייו, זאת אומרת שבשעת סכנה מותר לו להסתיר את אמונתו האמיתית, ולהתנהג ככלל הציבור המוסלמי.

וקף – ההקדש המוסלמי – תרומה נכס של מבנה, מקום או רכוש אחר, שמטרתה לשרת את הציבור למטרות רווחה בלבד כגון, בתי ספר, בתי מדרש, מקומות סעד לנזקקים ועניים, בתי חולים, כבישים וכו. כל ההכנסות של הוקף קודש הן ומשמשות למטרות צדקה. מרגע שהנכס הוגדר כוקף אסור למכרו, או להעביר אותו בצוואה וכולו משועבד לאללה. על פי האמונה מי שהקדיש רכוש לוקף מובטח לו ציון דרך נוסף בהתקרבות לגן עדן.

אהל אל ראי – בעלי הדעה – בקרב חכמי ההלכה התפתח עימות בין שני זרמים :

אהל אל חדית' (בעלי המסורת) ואהל אל ראי. תפיסתם של אהל אל ראי לגבי ההלכה המוסלמית היית בעלת פתיחות והפעלת ההיגיון, הם ראו בהשפעת הסביבה והזמן כגורמים חשובים שמצריכים חשיבה והגיון בפסיקת ההלכות. ואילו מנגד דבקו אהל אל חדית' במסורת הקדומה מתקופתו של מוחמד וראו איסור בשינוי הלכות קדומות.

וזיר - (שר) הינו תפקיד חשוב בהנהגה והשלטון המוסלמי, הינו מושל (שר) או עוזר שעמד לצידו של הח'ליף או השליט, תפקיד הוזיר כבר הופיע בתקופת בית עבאס . במהלך ימי הביניים, מאה ה- 11 – 15 אף מונו יהודים לתפקיד בחיר זה, מה שהביא להתלקחות ביחסים שבין המוסלמים ליהודים שנגררו לתגרות ושנאה, והביאו להורדת מעמדם של היהודים תחת השלטון המוסלמי.

מריד - הצופי הטירון, בתחילת דרכו של המוסלמי כצופי הוא נקרא מריד, ועליו להתמסר למורה הדרך (השייח' הצופי) שלו במסירות מוחלטת. תפקידו של השייח' הצופי היה בעל חשיבות רבה ומרכזית בהתגבשותה של החברה הצופית, ומעמדו היה כאב ותלמידיו כבנים, לכן היה על מריד להישמע ולהתמסר לשייח' אפילו אם היה מתבקש של ידי השייח' להפר את חוקי האיסלאם, היה עליו לעשות זאת.

טריקה – הדרך המיסטית, הטריקה היא המדריך המחלק לשלבים את תהליך הדרך של הצופי אל המערפה. הצופים ידעו כי על מנת להגיע למעלה רוחנית גבוהה של מערפה צריך המאמין לעשות זאת בשלבים ולא בקפיצה אחת לכן הם קבעו את הטריקה. אחד השלבים הראשונים בטריקה הוא התנתקות מוחלטת מחיי המותרות וממעשים רעים, ויתור על הסחת הדעת והרגלי הנפש ותאוותיה. ואז עם נפש נקייה וטהורה השלב הבא הוא מסירת הנפש לאללה.





[1] אבן אסחאק – מחבר הביוגרפיה הידועה ביותר של הנביא - סורה





Tweet