תפריט

הרמאן גרינג והגירת היהודים

מאת: ירון ב.

תאריך: 11.08.2015

הרמאן גרינג - מראשי המשטר הנאצי בגרמניה. במלה"ע הראשונה שרת כטייס קרב מצטיין וכמפקד הטייסת. בפברואר 1922 הצטרף למפלגה הנאצית, ומיד דאג להקים את משטרת המדינה החשאית (הגסטפו)[1]. ב- 1932 נבחר ליושב-ראש הרייכסטאג ועם עליית היטלר לשלטון ב-1933 מונה גרינג לתפקיד שר בלי תיק [2]ולאחר מכן לשר הפנים של פרוסיה. גרינג נודע היה בדעותיו האנטישמיות ובשנאתו כלפי היהודים וכבר במרץ 1933 נפגש עם קבוצת מנהיגים יהודים לשיחה הזהרה אודות החרם על היהודים ב-25 במרץ[3]. גרינג היה משנו של היטלר ושימש כסגנו הישיר. עם מינוי לשר הכלכלה ב-1937 הופקד גרינג על "תכנית ארבע השנים" לחימוש גרמניה למלחמה, וקיבל סמכויות רבות בתחום הכלכלה והמשק. כאחראי לכלכלת המדינה, החמיר גרינג את האריזציה והגביר את הלחץ על היהודים להפקעת רכושם. אחרי מאורעות "ליל הבדולח" בנובמבר 1938 התאספה ישיבה במשרדו של גרינג בה הוחלט על הטלת קנס ליהודים בסך מיליארד מרקים אודות נזקי הפוגרום ובמקביל הורה גרינג על החרפת הלחץ על הגירת יהודים בכל מחיר, בעקבות כך בינואר 1939 הוקמה בראשותו ה"רשות המרכזית להגירת יהודים"[4].

באוגוסט 1939 נתמנה לראש "מועצת השרים להגנת רייך" וכעבור יומיים, יום פרוץ מלה"ע ה-2, מינהו היטלר ליורשו. כישלון חיל האוויר הגרמני בקרב על בריטניה ומול החזית הסובייטית גרמו לריחוק בינו לבין היטלר והביאו לפיטוריו ולגירושו מהמפלגה. גרינג נאסר בידי בעלות-הברית, והיה אחד הנאשמים המרכזיים במשפט נירנברג, הוא נידון למוות, אך יום טרם הוצאתו להורג ב– 15 באוקטובר 1946, התאבד גרינג בתא המעצר.[5]

רשות מרכזית של הרייך להגירת יהודים - לאחר מאורעות ליל הבדולח בנובמבר 1938 התכנסה ישיבה דחופה במשרדו של גרינג ובמהלכה הוחלט על החמרת היחס כלפי היהודים ועל עליה בתדירות הרדיפות ובאופיין. [6] בעקבות הישיבה ב-24 בינואר 1939 הוקמה ה"רשות המרכזית של הרייך להגירת יהודים" שנועדה להעצים את פעילות ההגירה היהודית מאדמות גרמניה, גוף שיפעל במרץ בכל מחיר לקידום ההגירה בכפייה ובכוח, כמו כן הוחלט על הקמת ארגון יהודי מקביל שיפעל כמנגנון המתאם בין הנאצים ליהודים כדי שפעולת ההגירה תעבודנה בצורה מאורגנת ומסודרת.[7] גוף זה שפעל תחת משרד הפנים הגרמני היה הכפוף ישירות לגרינג בשיתוף פעולה צמוד ומלא עם האס-אס תחת פיקודו של הימלר. עובדה זו שבראשות גוף זה עמדו אישים בעלי עצמה והשפעה בקרב הנאצים, היו נודעים בדעותיהם הקיצוניות ובשנאת היהודים מעידה על כוחו והשפעתו של הגוף ועל מגמת ההחמרה במצבם של היהודים.[8]

החלטתם של הנאצים להקים גוף רשמי "רשות מרכזית של הרייך להגירת יהודים" מסמל את מגמת השינוי במדיניותם של הנאצים כלפי היהודים. כאמור, רדיפות היהודים עוד משנת עליית הנאצים לשלטון ב-1933 התאפיינו בהטרדות ורדיפות לא רשמיות ע"י גופים רבים (40 גופים שונים) כדי להניע את היהודים לעזוב את אדמות גרמניה מרצון, זה נעשה ע"י הפעלת לחצים כלכליים, חקיקת חוקים בגין שלילת אזרחותם של היהודים, הגבלת נישואי התערובת וניסיונות להבדלם מהחברה ע"י תעמולה. רדיפות אלו הלכו והחמירו במרוצת השנים, כאשר שנת 1938 הייתה הקשה מכולן בשל מינויו של גרינג להיות אחראי על הגירתם. ליל הבדולח באותה שנה מציין את שיא הרדיפות ואת נקודת המפנה ביחסם של הנאצים כלפי היהודים. הרי עד עתה הופעלו לחצים כדי לגרום להגירה מרצון, ואילו בעקבות ליל הבדולח הנאצים מחליטים באותה ישיבה על רדיפת יהודים רשמית תחת גוף אחד שיפעל מטעם ובחסות הממשל, וזאת כדי לגרש את היהודים באלימות, בכוח ובכפייה מגרמניה. שינוי זה מעיד על מגמת עליה ביחס הרע של השלטון הנאצי כלפי היהודים, העברת נושא רדיפת היהודים מריבוי גופים שונים ולא רשמיים לפעול תחת גוף ממשלתי ורשמי אחד שיעבוד בכפיפות לאס-אס ויבצע את גירוש ורדיפת היהודים בכל מחיר, בכפייה ובכוח.





[1] ויץ יחיעם, "בימי שואה ופקודה – עליית הנאציזם", חוברת הקורס, יחידה 3, עמ' 123.

[2] מכמן דן, "בימי שואה ופקודה – המדינה האנטי-יהודית של הנאצים, 1933-1939", חוברת הקורס, יחידה 5, עמ' 20-21.

[3] גרייף גדעון, "בימי שואה ופקודה – יהדות גרמניה תחת השלטון הנאציונל-סוציאליסטי, 1933-1939", חוברת הקורס, יחידה 6, עמ' 20.

[4] מכמן דן, "בימי שואה ופקודה – המדינה האנטי-יהודית של הנאצים, 1933-1939", חוברת הקורס, יחידה 5, עמ' 99-103.

[5] גוטמן ישראל, "האנציקלופדיה של השואה", יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה; ספרית פועלים, 1990.

[6] מכמן דן, "בימי שואה ופקודה – המדינה האנטי-יהודית של הנאצים, 1933-1939", חוברת הקורס, יחידה 5, עמ' 99-102.

[7] שם, עמ' 103.

[8] שם, עמ' 104-105.





Tweet