תפריט

החליפים הראשונים

מאת: ד.ב.
תאריך: 18.11.2008

מיד לאחר מותו של מוחמד, פרץ בתוך אומת המאמינים עימות על בחירת יורשו של הנביא. העימות חל בין אנשי האנצאר לאנשי המואג'ירון והתאפיין על רקע פוליטי ודתי.
מוחמד נחשב היה למנהיג רוחני ודתי אשר אין עוררין לו, עם מותו היה ברור לכולם כי המנהיג המחליף יישא כבוד וכוח פוליטי רב אשר ישפיע ישירות על מקורביו ולכן הייתה חשיבות רבה לבחירת מנהיג בעל קרבה כלשהי כדי להטיב את יחסו עימם. האנצאר היו הראשונים שהתכנסו כדי לקבוע מחליף, ואף רצו לקבוע מישהו מעצמם , אך ברגע ששמע עמר אבן אלחטאב על התכנסות זו מהיר עם אבו בכר ואבו עבידה אבן אלג'ראח להגיע אל ההתכנסות על מנת למנוע את מינוי החליף מקרב האנצאר.כמואג'ירון ראו בעצמם - עמר, אבו בכר ועבידה - כמעומדים מתאימים יותר לתפקיד החליף ושם גם קבעו שלושה עקרונות שעל יורשו של מוחמד לעמוד בהם:

סאביקה – ותק באסלאם, מתייחס בעיקר למואג'ירון שהתאסלמו עוד בתקופת מכה, אך עדיין הייתה עדיפות לאלו שהתאסלמו ראשונים.

קראבה – קרבה משפחתית למוחמד, ככל שהקרבה הייתה גדולה יותר (קרבת דם), כך גם החשיבות גדולה יותר.

ראאסה – יחוס למשפחות בעלות מעמד (לפני קום האסלאם),הייתה עדיפות למשפחות ושבטים מיוחסים בעלי מעמד כלכלי וחברתי גבוה.

מלבד זה שהם עמדו בשלושת העקרונות הללו, האינטרס שהחליף יבחר יהיה בעל קרבה כלשהי אליהם היה פוליטי, דתי וכלכלי.הם ידעו כי קרבה אליו תקנה להם למשפחותיהם ולדורות הבאים אחריהם מעמד כלכלי, משפטי ודתי בעל חישבות רבה.

האימות בין הצדדים התלהט וכמעט שהגיע לכדי פיצול האמה לשתי קבוצות : קבוצה בעלת חליף מהאנצר וקבוצה בעלת חליף מהמואג'רון.מתוצאה זו חששו כל הצדדים ולכן כולם הסכימו פה אחד לקבל את אבו בכר כחילף.

הפילוג בראשון באסלאם כבר החל לאחר מותו של מוחמד. נאמניו של עלי - אשר היה מקורב ביותר למוחמד ואף עמד בכל שלושת העקרונות שעל החליף להיות – ראו בצורה קשה את העובדה שעלי לא נבחר לחליף הראשון אחרי מותו של מוחמד וכבר אז נוצרו תגרות ותככים בין נאמניו של עלי לבין שאר המוסלמים. קבוצת מאמיניו של עלי נקראה שיעה ולא קבלה על עצמה את שלושת החליפים הראשונים.

לאחר הירצחו של החליף השלישי - עת'מאן, הואשמו עלי ותומכיו ברצח ובשנת 657 יצא עלי ותומכיו לקרב בצפין שעל הגדה המערבית של נהר פרת בצפוןעיראק מול צבאו של מֻעאויה בן אבו ספיאן [1] על מנת לתאר את שמו של עלי. צבאו של מעאויה היה חזק יותר מצבאו הקטן של עלי, אך בכל זאת צבאו של עלי היה ביתרון בקרב.ברגע המכריע, קבוצה קטנה של צבא מעאויה קראה להפסיק את הקרב היות וטענו כי ההכרעה היא בידי אלוהים. עלי סירב בתחילה להיכנע לקריאה זו, אולם אנשיו בכל זאת הפסיקו להילחם. לבסוף עלי נבחר לחליף הרביעי אך עדיין אינו היה מוערץ בקרב רוב הציבור המוסלמי. אותה קבוצה שיעית שקרא לחדול מהקרב דחו כעת את מעאויה ואת עלי ומינו לעצמם ח'ליף משלהם - עבדאללה בן ואהב אלראסאבי ונקראו הח'וארג' או השיעים האמאמים. השיעה האמאמית נקראת כך היות ועל פי תפסתם יכולים להיבחר במקביל יותר מאמאם (חליף) אחד וכל שעליו להיות זה ירא שמים.מכך שלא משנה מה מוצאו ואם הוא עומד בשלושת הקריטריונים שנקבעו קודם לכן לבחירת החליף, כל שעליו להיות זה ירא שמים ואם לאו, יש להדיחו מתפקיד האמאם . העיקרון החשוב ביותר של השיעה האמאמית ועליה היא נשענת זה עיקרון האמונה והכפירה. הם היו הראשונים באסלאם שניסחו בבירור את היחס לחוטא ואת עונשו וראו בחומרה כל כפירה וחטא. השיעים האמאמים אף קראו לצאת לג'האד נגד הכופרים והשליטו את מרותם בכוח ושפיכות דמים לשם שמים. הפלג הראשון מבין פלגי הח'וארג' היה זה הקרוי מחכמה.[2] הם היו בעלי דעות קיצוניות ביותר.המחכמה נהגו להרוג כל העומד בדרכם וסותר את אמונתם, בן אם ילדים או נשים . הם השליטו יראה רבה בקרב הבריות. פלג אחר מהח'וארג' נקרא אזארקה, על פי תפיסתם היה עליהם להרוג כל מוסלמי אחר שאינו אזארקי, אך מצד שני נתנו חופש דת ליהודים ולנוצרים.[3] פלג נוסף, מתון יותר, נקרא האבאדיה, הם אומנם גם ראו בזרמים אחרים באסלאם ככופרים, אך לא טבחו בהם ישר אלא רק אם כשלו הניסיונות שלהם לשכנע את המוסלמים האחרים להצטרף אליהם.גם הם נתנו חופש דת לד'מים (היהודים והנוצרים).פלג זה אף שרד עד היום.

לסכום,השיעים האמאמים ראו בכל זרם מוסלמי אחר ככופר.כחמישים שנה לאחר פילוגם מהמחנה של עלי, הם התיישבו בערים קטנות באזור המפרץ הפרסי, בעיראק וגם בצפון אפריקה והיוו איום ומורה על השלטון.עם הזמן רוב הזרמים הקיצוניים נכחדו מלבד האבאדיה.

הח'ליפים ישרי הדרך - לאחר מותו של מוחמד נבחר חליף למלא את מקומו כמנהיג דתי ורוחני באסלאם. ארבעת החליפים הראשונים נקראו החליפים "ישרי הדרך", הם היו בחשיבות ומעמד גבוה יותר מהבאים אחריהם היות והיו בני דורו של מוחמד עוד מתקופת מכה והיו מקורבים אליו.

א) אבו בכר – היה בן גילו של מוחמד ומראשוני המוסלמים במכה.מוחמד היה נשוי לבתו עאאשה. היה מקורב מאוד למוחמד והתלווה לכל הקרבות .

מילא את מקומו של מוחמד בהנהגת התפילה כאשר מוחמד שכב על מיטת חוליו. היה מנהיג חזק ואסרטיבי .

ב) עמר אבן אלח'טאב – מילא את מקומו של אבו בכר, היה הדוק וקנאי מבחינה דתית, נודע כזה שעיצב את הלכות הצניעות באסלאם כגון :

לבוש צנוע לנשים, איסור מוחלט על שתית יין ורגימה באבנים את הנואפים.יצא נגד המנהגים הקדם אסלאמיים שמסמלים עבודת אלילים ואסר על נשואים חוץ אסלאמיים למשל עם יהודים או נוצרים. עמר השפיע על חיזוק האופי וההלכה האסלאמית.

ג) עת'מאן אבן עפאן – נודע כאדוק באסלאם והיה מבין הראשונים ממשפחתו שהתאסלמו.קידם את מעמדם של הערבים הקדם אסלאמיים שהופלו בתקופתם של אבו בכר ועמר, עת'מאן נודע בשל מפעלו הכביר של עריכה וקביעת נוסח אחיד לקוראן בכתב .

ד) עלי אבן טאלב - מונה כחליף אחרי רצח עת'מאן, היה בן דודו וחותנו של מוחמד, ואף היה כאחיו החורג. הם גדלו ביחד באותו בית אב והיה מהראשונים שקבלו עליהם את האסלאם.זוהה עם האופוזיציה של עת'מאן והיה מועדף בקרב האנצר .





[1] היה קרוב משפחה של עת'מאן ומשל על סוריה

[2] אלמלטי, כתאב אלתנביה ואלרד (איסטנבול, 1936).

[3] ההיסטוריון עלי אבן חזם (1064-994).





Tweet