תפריט

הבדלי ההתיישבויות

מאת: ד.ב.
תאריך: 24.8.2009

קיימים הבדלים בין צורות התיישבות של אנשי העלייה הראשונה לבין זו של העלייה השנייה, אך למרות זאת קיים קשר ישיר בין השתיים, להלן ההבדלים והקשרים.

העלייה הראשונה - התוכנית של אנשי העלייה הראשונה הייתה להקים בארץ מושבה חדשה (קולוניה) במקביל למושבות של אנשי הישוב הישן שהוקמו בארץ ישראל. התוכנית הייתה להקים התיישבות שתתאפיין בעבודת אדמה חקלאית. צורת המושבה הייתה אמורה להיות מעין כפר קטן לבודדים שרצו מרצונם לעלות לארץ. הכפר היה מיועד לכמה עשרות משפחות איכרים בלבד ולכל אחת תהיה חלקת אדמה ובעלות על הבית והציוד החקלאי, ופרנסתם תופק מהתוצרת החקלאית שהם ייצרו.

מטרתם הייתה להקים התיישבות כזאת שתהוו דוגמה בעתיד להקמת צורות התיישבות זהות בארץ.

במקביל הייתה תמיכתו של הברון רוטשילד בהקמת מושבות שלא התמקדו במקום אחד אלא התפרשו על שטיח שונים בארץ, מושבות שנתמכו על ידי הברון היוו גם אינטרס כלכלי פרטי של הברון – כמו זיכרון יעקוב שהתמקד בייצור יינות.

צורת ההתיישבות התאפיינו במנהיגים ללא תוכנית מפורטת. העלייה לארץ היית אינדיבידואלית ולמרות שלתנועת חובבי ציון הייתה תעוזה ורצות להקים תוכנית מפורטת להתיישבות, לא צלחה דרכם בשל קשיים כספיים ומריבות תוך ארגוניות.

במקביל הוצעה תוכנית של "מושבה חקלאית תעשייתית", מטרתה הייתה לתת לבעלי הון להקים משק כרמים לייצור יינות בארץ, להעסיק בהם את המתיישבים הקיימים ובנתיים לעקב את עלייתם של מתיישבים חדשים עד שהעצים יתנו פרי.

העלייה השנייה - צורת ההתיישבות של אנשי העלייה השנייה הושפעה ישירות מחזונו של הרצל להקמת מדינה יהודית. ההתיישבות התאפיינה בעליה המונית בעלה פרוגראמה מסודרת ולא בעליה של בודדים. אנשי העלייה השנייה דגלו ועודדו את התיישבות הפועלים.

בצד מושבות הפועלים הוקמו חוות לימוד שנועדו למצוא פתרון לפועלים שהתקשו למצוא מקום למשפחותיהם במושבה.

אנשי העלייה השנייה ראו בבניין העיר חלק אינטגראלי של המפעל הציוני.[1] התוכנית הייתה הקמת עיר עברית ראשונה (תל אביב) בעלת שפת דיבור עברית משותפת, בעלת עקרונות של שמירת ניקיון העיר, בעלת מרפאות, בתי כנסת, מוסדות מנהל וחינוך. צורת ההתיישבות התאפיינה בהתיישבות של גלי עלייה המונית בערים גדולות שיוכלו להכיל בתוכן את העולים ולספק להם תעסוקה ופיתרונות קהילתיים וחינוכיים.

הבדלי התפיסה היישובית בין התיישבות העלייה הראשונה והשנייה התאפיינו בתפיסה אינדיבידואלית וחוסר ארגון של אנשי העלייה הראשונה, התפיסה הייתה כי עליהם להקים ישובים חקלאיים שישמשו דוגמא לעולים אחרים שרוצים לבוא מרצונם, לא הייתה מטרה ברורה להקמת מדינה ולקריאה לעליה המונית, העולים היו צעירים שראו בעלייה כמפלט מרדיפות היהודים באירופה, יהודים חסרי אמצעים כלכלים ורכוש. הם התמקדו בעבודה חקלאים למרות שלא הייתה להם כל הכשרה לעבודה חקלאים ובפרט לא בתנאי האקלים הארצישראליים. לעומת זאת אנשי העלייה השנייה עלו במטרה ברורה שהושפעה ישירות מעמדתו של הרצל – הקמת מדינה יהודית, הם עלו ממנעים ציוניים וראו בעקמת עיר עברית בעלת מענה לצריכים קהילתיים כבסיס להתיישבות.

מעמד הבכורה של אנשי העלייה השנייה בהיסטוריוגרפיה הציונית הושפע מההתיישבות של אנשי העלייה הראשונה. תוכניות רבות של אנשי העלייה הראשונה אשר לא יצאו לפועל בשל חוסר ארגון ומשאבים, יושמו על ידי אנשי העלייה השנייה. הדרך של קריאה לעלייה אינדיבידואלית וחסרת ארגון תומך וממוסד שהתמקד רק בעבודה חקלאית כשלה, ולכן שינוי התפישה של אנשי העלייה השנייה הקנתה לה נהירה המונית והצלחה.

מעמד בכורה זה של העלייה השנייה נקנה בזכות מפעלם. "בוני המושבות החלו בהתיישבות החדשה, אך התוכנית היישובית הארצית, והחזון הציוני בדבר תקומה יהודית ממלכתית, היו לא רק דגלם של אנשי העלייה השנייה אלא גם תבנית מפעלם."[2] אך למרות זאת לדעתי אנשי העלייה הראשונה סללו את דרכם של אנשי העלייה השנייה והקמת המושבת היוו בסיס לעלייה השנייה.





[1] מרגלית שילה, מתפיסה ,מושבתית לתפיסה יישובית כללית, מתוך: ציון, נז א (תשנ"ב), עמ' 87.

[2] שם, עמ' 88.





Tweet